ייבוא סמים לישראל מדרום אמריקה - גזר דין

דרגו את המאמר

השופט הטיל על נאשמות שסייעו בהברחת סם מסוכן לישראל מספר חודשי מאסר לריצוי בפועל, בהתאם לתרומתן בביצוע העבירה. השופט דחה את בקשת המאשימה להשית עליהן עונש חמור והסתפק בעונש קל יותר בשל הנסיבות האישיות של הנאשמות.

מקרה זה דיבר על פרשה של ייבוא סם לישראל. הנאשמות לא היו יזמיות הייבוא, אלא היו אלו אנשים אחרים, נגדם הוגש כתב אישום נפרד. על פי עובדות כתב האישום, הנאשמות יצרו קשר עם מייבאי הסם, בעקבות מודעת דרושים בעיתון. אז, הוסבר להן כי העבודה הייתה להבריח תרופות יקרות מחו"ל. לנאשמות הובהר שהמעשה לא היה חוקי. בהמשך, מייבא הסם סיכם עם הנאשמות את פרטי הייבוא וחשף בפני אחת מהן כי היה מדובר בסמים מסוכנים.

הנאשמת השנייה, שלא הייתה מודעת למעורבות הסמים, סיכמה עם מייבא הסם כי היה תישא על גופה את הסחורה בחו"ל ובתמורה תקבל שכר של 5,000 דולר. במקביל, הנאשמת הראשונה נדרשה ללוות ולפקח על חברתה ובתמורה קיבלה שכר של 2,000 דולר. באוקטובר 2007, כל המעורבים תיאמו את פרטי הנסיעה ופרטים נוספים באשר לעסקה.

הנאשמות טסו לדרום אמריקה, שם היה הסם ויצרו קשר עם מייבאי הסם. באחד מהימים, הנאשמת הראשונה פגשה אישה מקומית וקנתה ממנה סם מסוכן מסוג קוקאין. את הסם היא סידרה כך שהנאשמת השנייה תוכל לשאת אותו על גופה ואז היא מסרה לה אותו. בשלב זה נודע לנאשמת השנייה כי היה מדובר בסם ולא בתרופה, ולמרות זאת היא המשיכה בתוכנית כפי שהותוותה במקור.

כעבור חודש הנאשמות טסו חזרה לישראל. הנאשמת השנייה נשאה על גופה את הסם והנאשמת הראשונה השגיחה עליה. לאחר נחיתתן, הן נעצרו על ידי המשטרה. בהמשך, הנאשמת הראשונה התקשרה למייבא הסם, בהתאם להנחיות שקיבלה מהמשטרה וקבעה עמו להיפגש על מנת למסור לו את הסם. לפגישה הגיע שליח מטעם מייבא הסם והנאשמת מסרה לו חבילת דמה שהוכנה מבעוד מועד על ידי המשטרה. הנאשמות הודו במיוחס להם במסגרת הסדר טיעון. במסגרת ההסדר התביעה עתרה לעונש מאסר בפועל של 3.5 שנים לגבי הנאשמת הראשונה ו-2.5 שנים ביחס לנאשמת השנייה.

טיעוני הצדדים

המאשימה טענה כי היה ראוי להשית את הרף העליון של הענישה, עליו הוסכם בהסדר הטיעון, על שתי הנאשמות. המאשימה נתנה דעתה לכל הסיבות המקלות שהיו לנאשמות, לרבות היעדר עבר פלילי וגיוסן על ידי אחר למשימה תוך ניצול מצוקתן הכלכלית.

בא כוחה של הנאשמת הראשונה פירט את נסיבותיה האישיות והמשפחתיות של הנאשמת. היא הייתה כבת 30, בת למשפחה מרובת ילדים שסבלה ממצוקה כלכלית קשה, הורים התגרשו בגיל צעיר ואף היא נישאה והתגרשה. הנאשמת הייתה אם חד הורית שגידלה לבדה שלושה ילדים ושקעה בחובות כלכלים גבוהים ולכן נענתה להצעת העבודה.

הודגש כי היה מדובר באישה נורמטיבית, שגילתה את מעורבות הסם בעבודה בשלב מאוחר, לאחר שנקשרה לפרשה ולמעורבים. תפקידה היה ללוות את נושאת הסם על פי הנחיה מפורשת של אחרים. כלומר, היה לה תפקיד שולי בפרשה. כמו כן, הנאשמת הודתה במעורבותה ובמיוחס לה, היא שיתפה פעולה עם המשטרה והודאתה המלאה היא שסיפקה את הראיות שהיו נחוצות להרשעת אחרים.

בא כוחה של הנאשמת השנייה ביקש מבית המשפט שלא להטיל על הנאשמת את הרף העליון של הענישה, כבקשת המאשימה. הוא הדגיש את קשייה האישיים והנפשיים, והביע חשש כי מאסר ממושך היה עלול להחמירם. כמו כן, נטען כי הנאשמת כלל לא ידעה על עצם קיומו של הסם, ולאחר שגילתה זו, היא חשה חסרת אונים ובלית ברירה נאלצה להמשיך בתוכנית. שתי הנאשמות הביעו צער וחרטה על מעשיהן וכן נכונות לפתוח פרק חדש בחייהן.

דיון והכרעה

בבואו לאזן בין שיקולי הענישה הראויים בעבירות של ייבוא סם לישראל לבין הנסיבות האישיות של הנאשמות במקרה זה, השופט נאלץ להתמודד עם קושי שניצב בפניו לאור מצבן החריג של הראשונות: לשתיהן לא היה עבר פלילי, נאשמת אחת הייתה אם חד הורית לשלושה ילדים קטנים והשנייה סבלה מבעיות נפשיות.

כמו כן, שתיהן לא יזמו את המעשה העברייני או תכננו אותו אלא נגררו אליו בעקבות מודעה כוזבת בעיתון. הן לא ידעו עד שלב מסוים שמדובר בייבוא סם ואחת מהן הובאה בסוד העניינים כשלא הייתה לה בחירה חופשית. השופט ציין כי שתי הנאשמות הודו במעשיהן, שיתפו פעולה עם המשטרה והביעו חרטה.

כל אלו לימדו כי מעשה זה לא היה אופייני לנאשמות, שהיו נשים נורמטיביות מעיקרן. מנגד, עמדה חומרת העבירה והרצון להרתיע מפני מעשים אלו בעתיד. לבסוף, השופט החליט לבוא לקראת הנאשמות ולא להשית עליהן עונש ברף העליון. משכך, הוא השית על הנאשמת הראשונה עונש מאסר בפועל של 24 חודשים ועל הנאשמת השנייה הוטלו 20 חודשי מאסר בפועל. כמו כן, הוטלו עליהן 18 חודשי מאסר על תנאי ותשלום קנס כספי.