תיווך סמים, שיקולי ענישה ומהות העבירה

דרגו את המאמר

התקבלו 3 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

עבירות בתחום הסמים נחשבות למעשים פליליים חמורים על פי פקודת הסמים המסוכנים, אשר מגדירה את חומרתן של פעולות אלו בכפוף למיקומן על שרשרת עסקת הסמים.

פקודת הסמים המסוכנים מפרטת גם את שמות הסמים האסורים והיא אינה קובעת חיץ בין סמים קלים לקשים. עם זאת, ישנו הבדל ברמת הענישה בין עבירות הסמים השונות, החל משימוש עצמי, דרך שידול או תיווך, וכלה בסחר בסמים.

על פי סעיף 14 לפקודת הסמים המסוכנים, קיים איסור מוחלט על כל פעולה הקשורה בתיווך במהלך עסקת סמים. סעיף זה לחוק קובע כי תיווך בסמים הינו עבירה פלילית חמורה, גם במקום בו מקבל המתווך תמורה (אפילו בדמות חלק מן הסמים), וגם אם מדובר בתיווך ב"חינם".

מדובר בסעיף אשר לא היה חלק מפקודת הסמים בראשיתה (הפקודה נשענת על הלכות משפטיות מימי המנדט). בדברי ההסבר להגדרת התיווך כעבירה פלילית נאמר כי יש לפגוע במתווכים, על מנת להחליש את רשתות הסמים בישראל, ולהתריע בפני עבריינים פוטנציאליים.

האם המתווך היה בעל מחשבה פלילית?

תיווך בסמים הינו למעשה עבירה התנהגותית אשר בחובה מחשבה פלילית. הוכחת עבירה זו נעשית כל אימת שעלה בידי המדינה לשכנע את בית המשפט שהנאשם היה מודע למעשיו. אי לכך, על מנת להרשיע אדם בעבירת תיווך בסמים, לא די בהוכחה של ביצוע העסקה ויש להניח את האצבע גם על מחשבה פלילית ברורה.

במילים אחרות, אדם אשר נאמר לו להעביר תיק ממקום למקום, כאשר הוא אינו יודע את תכולתו, או שסמים הושתלו על גופו באופן שהוא לא היה מודע לכך, יכול לטעון נסיבות אלו להגנתו בבית המשפט.

עם זאת, שימו לב, המרחק בין המתווך לסוחר איננו גדול אף הוא. מן הפסיקה ידוע כי במקום בו החומר המסוכן היה בבעלותו של המתווך, אפילו אם לתקופה קצרה בלבד, עלול הוא למצוא עצמו עומד לדין גם בחשד לסחר בסמים (עבירה אשר נחשבת חמורה יותר מהתיווך בלבד). דהיינו, מתווך קלאסי הינו אדם אשר כל חטאו היה להפגיש בין צדדים לעסקת סמים.

ההבדל בין סוחר למתווך, מהו?

מתווך אשר חלקו לא הסתיים בביצוע התיווך גרידא, והוא בא במגע ישיר עם החומר המסוכן, אינו יכול לטעון בבית המשפט כי תפקידו בעסקת הסמים היה שולי ומזערי. אדם זה עלול למצוא עצמו נאשם בעבירות פליליות נוספות מתחום עבירות הסמים כגון שידול לשימוש בסם, סיוע לביצוע עבירת סחר בסמים, ביצוע בצוותא של עבירת סחר בסמים ועוד.

לא זו בלבד, די בעבירת התיווך עצמה, גם במקום בו העסקה המדוברת לא התבצעה הלכה למעשה, בכדי להביא להרשעתו של אדם. ההלכה הפסוקה קבעה כי מעשה התיווך מושלם כל אימת שהמתווך "עשה את שלו".

הבירור האם העסקה השתכללה כדי העברת הסם וקבלת התמורה, איננו קשור בתפקידו של המתווך, אשר חטא בעצם הפגשת הצדדים. כמו כן, במקרים בהם הצדדים לא הספיקו להיפגש, או לא נפגשו הלכה למעשה, עלול המתווך להיות מואשם בעבירה של ניסיון לתיווך בסמים.

סוגיה נוספת אשר נידונה לא אחת בבתי המשפט הינה מהו דינו של אדם אשר רכש סמים לצורך שימוש עצמי, והעביר חלק מהכמות לאחר (לעיתים אף ללא תמורה). אדם זה עלול להיות מואשם בעבירת תיווך בסמים על פי סעיף 14 לפקודת הסמים המסוכנים, ובמקרים רבים מוגש כנגד אלו כתב אישום בעבירות חמורות יותר כגון סחר בסמים או אספקת סם לאחר.

שיקולי ענישה על פי חומרת המקרה והסם המועבר

במהלך השנים הגיעו לפתחן של הערכאות המשפטיות עבירות שונות ומגוונות מתחום הסחר בסמים. כפי שהוסבר לעיל, מרחק קטן עומד בין עבירות "קלות" כגון תיווך בסם, לבין עבירות "חמורות" יותר דוגמת סחר בסמים. עם זאת, מן הפסיקה ידוע כי גם בעבירות פליליות מתחום זה יש לבחון כל מקרה לגופו ונסיבות העניין עומדות בפני השופטים באופן אמביוולנטי.

לדוגמא, במקרה בו מדובר במתווך אשר הורשע בעבר בעבירות פליליות דומות (אף אם לא מתחום הסמים), יטה בית המשפט להכריע בעניינו בחומרה. עם זאת, במקרים בהם מדובר באדם ללא עבר פלילי אשר עסק בתיווך עסקת סמים "קלים" יותר כגון גראס או חשיש, ייתכן ובית המשפט יסתפק בעונש הרתעתי בדמות עבודת לשירות הציבור.

דוגמא נוספת היא מקרה בו בית המשפט הקל בעונשו של אדם אשר הורשע בתיווך בסמים, וזאת משום שהעסקה בוצעה בעידוד מוגזם של סוכן משטרתי סמוי (הדחה לביצוע עבירה).

שאלה נוספת העולה אצל נאשמים בעבירות אלו הינה - האם עונשו של מתווך יהיה תמיד נמוך מעונשו של סוחר. מדובר בקושיה אשר אינה טומנת בחובה תשובה אחת ויחידה, ולעיתים מתווך בעסקת סמים מקבל עונש כבד יותר מהסוחר עצמו. על פי החוק היבש, העונש המרבי בגין עבירת תיווך בסם עומד על 20 שנות מאסר בפועל. עם זאת, ברור כי עבירת תיווך לבדה לא תגרור ענישה כה חמורה.

נסיבות הנאשם כחלק משיקולי הענישה

בבואו של בית המשפט לגזור את דינו של מתווך סמים, עומדים לפני השופט השיקולים הקבועים בדין הפלילי כגון מהות העבירה, נסיבותיה, נסיבותיו האישיות של הנאשם, האם ניתנה הודאה בעניין, האם הנאשם הביע חרטה, האם הנאשם נטל אחריות למעשיו וכו’.

במילים אחרות – השופטים רואים בחשיבות הענישה כחלק ממדיניות המלחמה בסמים, אליה נרתמה הרשות השופטת לצד רשויות החוק האחרות. מן הצד השני, מצבו האישי של המתווך אינו נעלם מעיני השופטים ואלו מקפידים להתייחס לנסיבות המקרה הנדון, תוך איזון בין האינטרס האישי של הנאשם, לבין הצורך בהרתעה ציבורית כלפי עברני סמים עתידיים. שימו לב, שופטים נוטים לגזור את עונשם של מתווכי סמים לחומרה ולדחוק שיקולים לקולא לקרן זווית.