הימנעות מהרשעת נאשם שלחובתו מאסר על תנאי חב הפעלה

דרגו את המאמר

כאשר בית המשפט גוזר על נאשמים תקופות של מאסר על תנאי, מתבקשת המסקנה כי אותו אדם ישתדל וייזהר בל יעבור תנאי זה. על פי עובדות גזר הדין שיוצגו להלן, נראה כי לפעמים אותו נאשם יכול ליפול שוב, אומנם נפילה קלה אבל עדיין, נפילה שעשויה להפעיל את תקופת המאסר על תנאי.

הנאשם הואשם במספר עבירות בהמשך למספר אירועים בהם היה שותף על פי כתבי אישום שונים שהוגשו נגדו. באירוע הראשון, נטען כי איים לרצוח את קב"ט סופרמרקט מגה ברמת השרון. באירוע השני, נטען כי גנב מוצרי קוסמטיקה בשווי 600 ₪. הנאשם הורשע בעבירות של איומים וגניבה. במסגרת העונש על ההרשעות הללו, נגזרו על הנאשם שבעה חודשי מאסר על תנאי, כאשר התנאי הינו שהוא לא יבצע עבירת גניבה.

לאחר כשנה, הוגש נגד הנאשם כתב אישום נוסף ולפיו הודה הצעיר כי לאחר שסופק לו דלק במחיר 200 ₪, הוא ביקש מעובד התחנה ארכה לשלם את התשלום אך לא חזר מעולם לתחנה. רק לאחר שהתקבלה כנגדו תלונה במשטרה והוא מסר את גרסתו, הוא חזר לתחנת הדלק והחזיר את הכספים. הנאשם הודה בעבירת הגניבה, וכעת בית המשפט נדרש לשאלת העונש עבור ביצוע המעשה של אי תשלום 200 השקלים לתחנת הדלק.

תסקיר שירות המבחן

על פי מספר תסקירים שהוכנו בעניינו של הנאשם, עולה כי הוא בן 25 ובוגר שתים עשרה שנות לימוד. לאחר שחרורו מצה"ל מצבו הנפשי החל להתדרדר. לאחר שהנאשם עבר את העבירות שהן נושא הדיון של בית המשפט, הוא החל לקבל טיפול במרפאה לבריאות הנפש. שירות המבחן היה סבור כי הנאשם הפיק תועלת רבה מהטיפול ולכן היה ראוי לאפשר לו להשלים את תהליך שיקומו. שירות המבחן המליץ כי בית המשפט יימנע מהרשעה בגין עבירת קבלת הדבר במרמה שכן הרשעה זו תפעיל את עונש המאסר בפועל, תוצאה שעשויה לפגוע בנאשם פגיעה אנושה.

טיעונים לעונש

התביעה טענה כי מעשיו של הנאשם היו חמורים בעיקר לאור העובדה שהוא ביצע אותם בזמן שעונש מאסר על תנאי היה תלוי ועומד כנגדו. הפתרון המשפטי שהציע שירות המבחן לא נראה לתביעה כמשהו הגיוני לעשות, אלא כמשהו מלאכותי שנועד לחסוך מהנאשם תקופת מאסר שמגיעה לו. לכן, התביעה ביקשה לגזור על הנאשם מאסר בפועל בגין כל העבירות בהן הורשע, ולהפעיל את תקופת המאסר המותנה.

הסנגור ביקש להקל על הנאשם, בעיקר לנוכח העבירה הקלה שביצע כלפי תחנת הדלק. לטעמו, גזירת מאסר בפועל עשויה להשליך באופן הרסני על המשך חייו של הנאשם, והדבר הינו חסר פרופורציה יחסית לעבירה.

גזר הדין של בית המשפט

על דרך הכלל, אדם שהודה בביצוע של עבירה פלילית יורשע. למרות זאת, המחוקק הסמיך את בית המשפט לסיים הליך פלילי ללא הרשעה, למרות שהוא מצא את אשמתו של הנאשם בביצוע העבירה. השימוש בסמכות זו צריך להיעשות במקרים חריגים, כאשר הנזק שיכול להיגרם לנאשם יכול להיות חמור ובלתי מידתי. בגזר דין זה, מתעוררת שאלת הפעלתו של המאסר המותנה, שהושת על הנאשם בגין הרשעה קודמת.

סעיף 85 לחוק סדר הדין הפלילי שנחקק בשנת 1995 מסמיך את בית המשפט להאריך את תקופת המאסר על תנאי שהושת על נאשם בגין ביצוע עבירה קודמת, במקום הפעלתו של המאסר. סעיף 85 מדבר על עבריינים נפגעי סמים בלבד ונשאלת השאלה, האם הוא מוגבל לקבוצה זו או שניתן ליישמו גם לגבי עבירות אחרות? בית המשפט קובע כי סעיף זה אינו שולל את סמכותו של בית המשפט להימנע מהפעלת עונש המאסר על תנאי, ולהמירו בהארכת תקופת התנאי.

במקרה זה, במידה והנאשם יורשע אז המאסר על תנאי יכנס לתוקף. נסיבות העניין מביאות לידי מסקנה כי יש לנסות ולהקל על הנאשם. לאור העובדה שהשאיר את פרטיו המלאים בתחנת הדלק, והעובדה שחזר ושילם את חובו, צריך לנסות ולמצוא את הדרך לשקם את עתידו. הנאשם עובר כעת טיפול נפשי ונראה כי זה עוזר לו, ועל כן בית המשפט השתכנע כי הימנעות מהפעלת עונש המאסר על תנאי, עשויה לסייע לו רבות בשיקומו. לסיכום, בית המשפט גזר על הנאשם עונש מאסר על תנאי חדש, ובנוסף האריך את תקופת המאסר על תנאי שהוטלה עליו בהליך הקודם.