הגנה עצמית במשפט הפלילי, אימתי?

דרגו את המאמר

התקבלו 1 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

פעמים רבות, כאשר מוגש כנגד אדם כתב אישום בגין עבירות אלימות, האחרון טוען כי לא היה מדובר אלא בהגנה עצמית. דהיינו, הנאשם טוען למעשה כי הוא "נאלץ להשיב מלחמה שערה" וזאת בשל היותו נתון תחת סכנה מצידו של המתלונן. נטל ההוכחה בנוגע להגנה עצמית מונח על כתפי הנאשם. מדובר בהוכחה אשר מבוססת על תנאים שנקבעו בחוק ועל פרשנות שניתנה להם בפסיקת בתי המשפט.

סעיף 34י לחוק העונשין קובע את התנאים הדרושים לשם הוכחתה של הגנה עצמית. על פי סעיף זה, אדם איננו נושא באחריות פלילית למעשה אשר הוא היה צריך לעשות באופן מיידי בכדי להדוף פגיעה ותקיפה שלא כדין אשר נשקפה לו מהן סכנה מוחשית של פגיעה בגופו, חירותו, רכושו או חייו. כמו כן, הגנה זו יפה גם כלפי סיוע לאדם אחר אל מול פגיעות כאמור.

עם זאת, החוק קובע חריג לפיו אדם לא ייהנה מתחולתה של ההגנה העצמית במידה והוא "נכנס בדלת פרוצה". דהיינו, במידה והוא הביא לתקיפה המדוברת מתוך התנהגות פסולה או שהוא היה יכול לצפות את התפתחות הדברים מראש. במילים פשוטות, טענת ההגנה העצמית דורשת הוכחה של שישה תנאים מצטברים.

מיידיות - הגנה עצמית חייבת להיות מיידית. לדוגמא, במידה ואדם מותקף ביום ראשון, והוא הולך להתקיף חזרה ביום שני, הרי שלא מדובר בהגנה עצמית. במקרה זה, ייטען כנגד הנאשם שהיה עליו לפנות למשטרה ולא "לקחת את החוק לידיים". דהיינו, הגנה עצמית חייבת להיות מיידית ולעומת התקיפה העומדת בפתח. זאת ועוד, תקיפה לצורך הגנה עצמית חייבת להיפסק עם "נטרול האיום".

תקיפה שלא כדין - הגנה עצמית איננה יכולה להיות תגובה אלא לתקיפה שלא כדין.

סכנה - אחד התנאים החשובים ביותר בטענת ההגנה העצמית הינו קיום סכנה. על פי סעיף זה, הנאשם הטוען להגנה עצמית צריך להוכיח "סכנה מוחשית" שנשקפה לו כתוצאה מהתקיפה. מיותר לציין כי פעמים רבות ניטשות מחלוקות קשות בנוגע לפרשנות המונח "סכנה מוחשית" נוכח נסיבות המקרה הקונקרטיות.
 

התנהגות פסולה - אדם איננו יכול לטעון להגנה עצמית במקרים בהם התנהגותו הפסולה הייתה זו אשר הובילה לתקיפה שלא כדין. לדוגמא, פורץ הנכנס לשטח של אחר, ומותקף באלימות על ידי בעל הבית, איננו יכול לטעון להגנה עצמית.

נחיצות - מונח "מעורפל" נוסף אשר מקשה על נאשמים להציג טענת הגנה עצמית הינו ה"נחיצות". על פי תנאי זה, שומה על הנאשם להוכיח כי פעולת ההגנה העצמית הייתה "נחוצה" - הן מבחינה איכותית (לא היו דרכים אחרות להתמודד עם האירוע) והן מבחינה כמותית (הפעלת הכוח הייתה "סבירה").

סבירות - תנאי זה נובע גם מסעיף 34טז לחוק העונשין. על פיו, הנאשם חייב להוכיח כי פעולותיו לצורך ההגנה העצמית היו סבירות בנסיבות המקרה. דהיינו, הן נעשו מתוך כוונה ברורה למנוע נזק אשר הולם את הנזק שנגרם למתלונן.

לסיכום,

טענת הגנה עצמית במשפט פלילי הינה טענה נפוצה אשר מועלית על ידי נאשמים המואשמים בעבירות אלימות. עם זאת, חשוב להדגיש כי לא מדובר בעניין של מה בכך. רק התנהלות נכונה ביחד עם עורך דין פלילי תוכל להביא לקבלת טענה זו בבית המשפט. כפי שניתן לראות, הוראות החוק אינן גמישות ודורשות עמידה בשורה ארוכה של תנאים. במידה ונאלצתם להגן על עצמכם והוגש כנגדכם כתב אישום, פנו בהקדם לעורך דין העוסק בתחום.