עסקת טיעון - הסדרי טיעון

דרגו את המאמר

עסקת טיעון  - הסדר טיעון

הסדר טיעון הוא הסדר (הסכם) בין התביעה לנאשם ובא כוחו. ההסדר בא להביא בפני בית המשפט עובדות מוסכמות שבהן יודה הנאשם, ולא אחת גם הסכמה לעונש מסוים או טווח הסכמה שבמסגרתו מצומצם הסיכון לנאשם - נהוג להקל בהסדרים במסגרת הענישה בשל "חיסכון הזמן" ו"עצם ההודיה".

בית המשפט אינו חלק מההסדר, ולאור זאת אינו מחויב לקבלו. בכל פעם שדנים בהסדר באולם, בית המשפט מחויב להזהיר את הנאשם שההסדר אינו מחייב את בית המשפט עצמו. אולם בפועל, מעל ל-99% מההסדרים כן מתקבלים על ידי בתי המשפט. 

קטעים מפסק דינה של כב’ השופטת הדסה נאור לעניין כיבודו של הסדר טיעון:

התחבטתי רבות, ביני לביני, האם ראוי הסדר טיעון זה שיכובד.

מחד, חזקה על המאשימה, שהאינטרס הציבורי עומד לנגד עיניה בעת שהיא מגיעה להסדרי טיעון וכי לקחה בחשבון את כל השיקולים הראויים, חלקם גלויים וחלקם נסתרים. כן מקובלת עליי הלכת בית המשפט העליון, אשר מצאה את ביטויה בע"פ 1958/98, פלוני נ. מ"י, (להלן: "פס"ד פלוני"), לפיה, ככלל, יש לכבד הסדרי טיעון.

מאידך, הסדר הטיעון אינו ראוי בכל קנה מידה. אין בו כדי לתת ביטוי לחומרת העבירות בהן הורשעו הנאשמים ואין בו מענה לאינטרס הציבורי.

אין חולקין כי קיים אינטרס ציבורי מובהק בקיומם של הסדרי טיעון, כפי שעמד עליו בהרחבה ביהמ"ש העליון בפס"ד פלוני. אולם, נחטא לאינטרס הציבורי אם נראה בכיבוד הסדרי טיעון חזות הכל. האינטרס הציבורי מורכב גם מעקרונות נוספים, בהם אמון הציבור במערכת המשפטית, והצורך של מערכת המשפט לתת ידה במלחמה בפשיעה הגואה בכלל, ולענינינו למאבק בנגע הסמים הפוגע בכל חלקה טובה בחברה הישראלית.

לא התרשמתי, מטיעוני הצדדים בפני, שעמדו מאחורי הסדר טיעון זה שיקולים נסתרים כבדי משקל שהיה בהם כדי להשפיע על מהות ההסדר.

הענישה המוצעת חוטאת למטרות הענישה ולצורך במלחמת חורמה שיש לנהל כנגד סוחרי הסמים, גם אם המדובר בסמים המכונים בפי העם "סמים קלים" ועומדת בסתירה לרטוריקה הנשמעת מצד התביעה, על הצורך בהעלאת רף הענישה, במיוחד בעבירות של סחר בסמים.

עיינתי, חזרתי ועיינתי באסופת הפסיקה, שהוגשה לעיוני, ולא מצאתי שיש בה כדי לתמוך בהסדר הטיעון המוצע.

בפס"ד פלוני, אשר קבע את המתווה, לאורו ילך בית המשפט בכיבוד הסדרי טיעון, נקבע בין היתר: "ככלל, בית המשפט יראה לקיים את הסדר הטיעון בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם ובמעמדם של הסדרי טיעון, עם זאת תמיד חייב בית המשפט עצמו לשקול את השיקולים הראויים לעונש. במסגרת בחינתו של העונש המוצע ייתן בית המשפט דעתו על כל שיקולי הענישה הרלוונטיים ויבחן אם העונש המוצע מקיים את האיזון הדרוש ביניהם... בבחינת הסדר הטיעון נקודת המוצא היא מידת העונש המוצע בשים לב לסוג העבירה, לחומרתה ולנסיבות ביצועה. כמו בכל הליך של גזירת הדין ייתן בית המשפט דעתו גם על הנסיבות האישיות של הנאשם ועל שיקולי מדיניות של ענישה ראויה ויתחשב כל אלה."

סוף דבר הגעתי למסקנה כי הסדר הטיעון המוצע, אינו ראוי, סוטה סטייה ניכרת, מרמת ענישה מקובלת וראויה, כאשר עקרון ההרתעה לעבריינים בכוח בכלל, ולנאשמים בפרט, לא בא כלל לידי ביטוי בעונש המוצע.

מצאתי כי בהסדר הטיעון הופר, במידה משמעותית, האיזון הראוי בין שיקולי הענישה הרלוונטיים באופן שנוצר יחס בלתי הולם בין ההקלה שניתנה לנאשמים לבין האינטרס הציבורי ולא ראיתי דרך לכבדו.

לקחתי בחשבון שיקולי לעונש, מחד, את העונש ההולם את מי שעיסוקו בסחר בסמים מסוכנים, כאשר מעובדות כתב האישום ומנסיבותיהם האישיות של הנאשמים, כפי שנפרסו בפני, עלה כי הנאשמים ביצעו את העבירות בעיניים פקוחות ומפוקחות לשם בצע כסף בלבד. מאידך, התחשבתי בסוג הסם בו סחרו, בגילם של הנאשמים, עברם הנקי, הודאתם והחיסכון בזמן שיפוטי ניכר, וכן בוויתור שוויתרו הנאשמים, בהודאתם, על זכותם לניהול ההליך הפלילי עד תומו ובציפייתם שבית המשפט ישתכנע מטיעוני הצדדים ויכבד את הסדר הטיעון.

שיקול אחרון זה הוא שיקול רב משמעות, וכבר, בע"פ 1289-1290/93 – יאיר לוי נ’ מדינת ישראל, עמד עליו כב’ השופט חשין בקבעו "...דומני כי ראוי לו לבית המשפט לשקול את עיסקת הטיעון – בין יתר השיקולים שלעניין... ראשית, ייזכר כי עיסקת הטיעון הינה, מבחינתו של הנאשם – ועל דרך העיקרון – עיסקה שאינה הדירה. לאחר שהודה באשמתו נתון הנאשם לחסדי בית המשפט... והרי כוחו סר מעליו. מי שכך נתון לחסדי הזולת, ראוי הוא שילמדו עליו זכות כלשהי. שנית, בחותמו על עיסקת טיעון מטפח נאשם תיקווה בליבו כי בית המשפט ייענה לבקשת התביעה הכללית ויקל מעליו, ותקווה זו ראויה היא למישקל כלשהו משל עצמה. אכן, הנאשם מוזהר כמה וכמה פעמים כי אין בית המשפט קשור בעיסקת הטיעון... ואולם ככל שיוזהר שוב ושוב, וככל שיועמד על הסיכון שהוא נוטל על עצמו, לא יתייאש נאשם מן הרחמים, והציפיה והתקווה יחלחלו בו. אינטרס ההיסתמכות קורים לדבר בלשוננו, לשון אנשי המשפט, ונאשם יקווה ויצפה וייחל. לא נוכל להתעלם מגורם אנושי זה ואכן לא נתעלם ממנו".

עקרון זה הוכר ואומץ בפס"ד פלוני. נקבע כי שיקול זה הינו רב חשיבות ו

על בית המשפט לתת לו משקל ניכר במסגרת שיקוליו לעונש אך, הוא אינו שיקול בלעדי "עיקרון משמעותי שעל בית המשפט להביא בחשבון בטרם יכריע אם לקבל הסדר טיעון או לדחותו, הן ציפיותיו של הנאשם. נאשם אשר הודה על סמך הסדר טיעון ויתר על זכותו לניהול הליך, ויתר על הזכות לחקור את עדי התביעה ואף ויתר על הסיכוי לזיכוי... הנאשם אף מוזהר על ידי סנגורו ובעיקר על ידי בית המשפט כי האחרון אינו קשור בהסכם. עם זאת הנאשם מפתח ציפייה שהתביעה תשכנע את בית המשפט בצדקת טיעוניה. שיקול זה הוא שיקול משפיע, שעל בית המשפט לשוקלו בטרם דחיית הסדר טיעון, עם זאת שיקול זה ייבחן על ידי בית המשפט בשים לב ליתר נתוני התיק שלפניו ובמסגרת שקילת היחס ההולם שבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם בנסיבות העניין לבין אינטרס הציבור במובנו הצר והרחב."