משקלה של אמרת חוץ של עד בעבירת רצח בכוונה תחילה

דרגו את המאמר

שני מאסרי עולם מצטברים ועונש נוסף של 25 שנות מאסר, זהו גזר הדין שהושת על ירון סנקר, רוצח שכיר שפעל בשירותה של משפחת אוחנה במסגרת מאבקים פנימיים בעולם התחתון. סנקר הורשע ברצח תומר שבת וחיים שבי. כמו כן, הוא הורשע גם בשוד מזוין וניסיון לרצח. בית המשפט הגדיר את התיק כ"פשע חמור אשר התוצאה הקיצונית שלו חרגה גם מהמקובל לכאורה בתיקי רצח".

הפרשה בגינה הורשע סנקר אירעה במאי 2003. לאחר שהאחרון הצטרף בתור שכיר חרב למשפחת אוחנה, הוטלה עליו משימה לחסל את שמעון זריהן. משפחת אוחנה חשדה כי זריהן היה זה אשר רצח את אחיהם חנניה אוחנה. סנקר נכשל במשימת החיסול וגרם "רק" לפציעתו הקשה של זריהן באירוע. כחמישה חודשים לאחר מכן, סנקר נשלח למשימה נוספת.

הפעם, היעד היה חיים שבי. אי לכך, הוא הגיע להוד השרון ופתח בירי על שבי. באותה ההזדמנות, הוא ירה גם בתומר שבת. שבת נורה כאשר ישב לתומו על מעקה ברחוב בהוד השרון. סנקר טען כי הוא רצח את שבי משום שהוא לא רצה לאכזב את בני משפחת אוחנה ששלחוהו למשימה.

הודה וחזר בו

במהלך החקירות במשטרה, סנקר הודה בפה מלא בכל המיוחס לו. כמו כן, הוא הביע חרטה "עמוקה" על המעשים ואף עלה לקבריהם של הנרצחים בכדי לבקש סליחתם. עם זאת, במקביל, הוא יצא למאבק משפטי עיקש במסגרתו טען לחפותו המוחלטת. במהלך המשפט, סנקר טען כי הודאותיו במשטרה לא היו קבילות והוא אמר את שאמר משום שהובטח לו מעמד של עד מדינה. בית המשפט דחה את הטענות הנ"ל וקבע כי יש להרשיע את הנאשם.

חרף בקשתם של סנגורי סנקר, לקבוע שעונשי מאסר העולם ירוצו בחפיפה, בית המשפט קבע כי העונשים יהיו מצטברים. השופטים הביעו מורת רוח וביקורת על התנהלותו של הנאשם וטענותיו לחפות שנעדרו כל בסיס עובדתי. הסנגורים ניסו להדגיש את תרומתו של מרשם למאבק בפשיעה המאורגנת ואת הדברים שאמר ששימשו אחר כך את חוקרי המשטרה בהתחקות אחר העבריינים הנוספים. כמו כן, עורכי הדין ציינו גם את החרטה העמוקה על המעשים ואת הפגנת רצונו של מרשם לשנות דרכיו.

בית המשפט לא התרשם וקבע כי העונש יבוצע באופן מצטבר. השופטים ציינו כי הנאשם בחר לחזור בו מכל וכל מהודאותיו וניהל משפט ארוך בו הוא טען לחפותו המוחלטת. נקבע כי במידה והנאשם היה מביע חרטה כנה, ומודה במעשים (חלף ניהול משפט על צדקתו), הרי שייתכן והיה מקום להתחשב בו בגזר הדין. עם זאת, נוכח התנהלותו של הנאשם במשפט, נקבע כי העונשים ירוצו באופן שנקבע.