גזר דין לקבוצת נאשמים שהורשעו בביצוע שורת עבירות הימורים בלתי חוקיים

דרגו את המאמר

כפי שנראה להלן, בית המשפט אינו מחויב לגזור על הנאשמים את העונש עליו הוסכם בהסדר הטיעון. במקרים חריגים, במידה והעונש יראה לבית המשפט כמקל מדי, הוא רשאי יכול לגזור עונש חמור יותר.

במקרה זה, כתב האישום כלל 15 נאשמים שונים אשר הואשמו במגוון רחב מאוד של עבירות. כל אחד מן הנאשמים לקח חלק בארגון קבוצות מהמרים לחו"ל, בארגון משחקים אסורים בישראל, במעשי תרמית כלפי המהמרים, בגביית חובות וקבלה במרמה של כספי ההימורים. חלק מהאישומים כללו גם סחיטה באיומים ובכוח.

בהקראה הראשונה של כתב האישום, הנאשמים כפרו בטענות הפרקליטות. לאחר זמן מה, הצדדים הגיעו להסדר טיעון שהתייחס לכל 15 הנאשמים. הסדר הטיעון כלל מצד אחד הודאה של הנאשמים בחלק מהעבירות ומחיקת שאר העבירות מכתב האישום ומנגד, התביעה הציגה ענישה מוסכמת כלפי כלל הנאשמים. הסדר הטיעון הובא לאישורו של בית המשפט, אשר בחן את העונשים שהפרקליטות המליצה במקרה זה.

טענות הצדדים לגבי העונש

הפרקליטות טענה לטובת העונשים שהיא עצמה הציעה לבית המשפט. לטענתה, למרות שלכאורה העונשים שהוצגו בפני בית המשפט הם עונשים מקלים, צריך לאשר את עסקת הטיעון בשל השינוי המהותי שחל בכתב האישום, דבר שבא לידי ביטוי בהסרת העבירות החמורות.

הפרקליטות טענה כי "האינטרס הציבורי של הרחקת הגורמים העבריינים מהציבור לתקופה ממושכת יחסית, יכול להיות מושג גם באמצעות קבלת הסדר הטיעון, משום שהאינטרס הציבורי כולל גם את הצורך להעניש את העבריינים בזמן הקצר ביותר האפשרי, בין מועד ביצוע העבירה ומועד הענישה". נטען כי, בסופו של דבר, הנאשמים לא הפעילו אלימות קשה כלפי המתלוננים,

למרות שנקטו בדרך של איומים. סנגוריהם של הנאשמים תמכו בעמדתה של הפרקליטות. לטענתם, בית המשפט היה צריך להתחשב בעצם ההודאה ולקיחת האחריות על המעשים שביצעו הנאשמים. לדידו של הסנגור, לאור השינוי הדרמטי שחל בכתב האישום שהוגש לבסוף, יחסית לכתב האישום שהוגש בהתחלה, בית המשפט צריך להקל על הנאשמים.

סמכות בית המשפט לאשר הסדרי טיעון

בית המשפט חזר על ההלכה לפיה הוא איננו חייב לכבד הסדרי הטיעון בכל מקרה. אומנם בית המשפט מחויב "להתחשב" בהסדר הטיעון והוא מהווה שיקול מרכזי בקביעת העונש. עם זאת, הלכה פסוקה היא שהתחשבות זו איננו בהכרח אומרת שבית המשפט חייב לאמץ את הענישה עליה ממליצה הפרקליטות.

באופן כללי, הסדרי הטיעון מסייעים לרשויות האכיפה להעמיד לדין כמות גדולה יותר של עבריינים, תוך כדי שאלה המורשעים לוקחים אחריות על מעשיהם. למרות זאת, הסדר הטיעון לא יאושר באותם המקרים החריגים בהם יוכח כי היה פגם חמור בשיקולי התביעה ואלו נשקלו שלא על פי קנה מידה ראוי.

גזר דינו של בית המשפט בעניין הנדון

הסדר הטיעון עליו הסכימו הצדדים כלל עונשי מאסר שונים, עונשים אשר נעו בין 14 חודשים ל-54 חודשים (מאסרים על תנאי וקנסות כספיים של 100,000 ₪ שיוטלו על הנאשמים המרכזיים). כאשר בית המשפט בחן את העונש, הוא התייחס לכך שעל פי כתב האישום המקורי, היו צריכים להעיד 84 עדים מטעם התביעה, וצריך לקחת בחשבון את הזמן השיפוטי שנחסך בעקבות הסדר הטיעון. למרות זאת, הענישה המוסכמת הייתה מקלה ביותר. זאת חרף העובדה שבית המשפט ציין כי "מהות העבירות לימדה על התארגנות שיטתית ומתוחכמת". נקבע אפוא כי העונשים המוסכמים היו בלתי מתקבלים על הדעת.

בית המשפט קבע כי במידה והוא היה צריך לקבוע את העונש, כנראה שהוא היה קובע עונש שהוא חמור במידה ניכרת מהעונש המוסכם. למרות זאת, הוא הגיע למסקנה כי על אף שההסדר היה מקל ביותר, הוא לא חרג בצורה כה סבירה עד שהצדיקה את התערבותו והגדלת עונשי המאסר שהוטלו על הנאשמים.

בכל הנוגע לקנסות שקיבלו הנאשמים הבכירים, בית המשפט ציין כי הוא איננו מסכים לקבל את המלצת התביעה. הנאשמים הפעילו עסק כלכלי לכל דבר, תוך כדי שהם גורפים רווחים נאים כתוצאה מהפעילות העבריינית. על פי העובדות שהוכחו, לא הייתה כל הלימה בין גובה הקנס וגובה הרווחים אשר גרפו הנאשמים הבכירים.

בית המשפט קבע כי אילו הוא היה צריך להחליט על הקנס ללא הסדר הטיעון, סביר להניח שהוא היה משית על כל אחד מהנאשמים הבכירים עונש של כחצי מיליון ₪. למרות זאת, ובעקבות הסדר הטיעון, בית המשפט קבע כי ראוי להטיל על הנאשמים קנס כפול מזה שהוסכם עליו, קנס שיעמוד על 200,000 ₪.

לסיכום, בית המשפט גזר על הנאשמים את עונש המאסר המוסכם, אבל התערב בעונש הקנס לגבי חלק מהנאשמים.