עבירות מיסים וערעור חברה על חומרת גזר הדין

דרגו את המאמר

חברה אשר אינה מעבירה לרשויות המיסים את התשלומים במועד עלולה לעמוד לדין פלילי. בנוסף להעמדה לדין של החברה עצמה, גם המנהלים אשר החברה פועלת באמצעותם יכולים להיות חבים באחריות פלילית בגין ביצוע עבירות המס. שאלת אחריותם של המנהלים נבחנת בכל מקרה לגופו כאשר תמיד נבדקת המשרה אותה הם מילאו בעת ביצוע העבירות. במידה והאדם ממלא תפקיד ניהולי בכיר מספיק, אזי ייתכן ויהיה ניתן להעמידו לדין פלילי בגין עבירות שביצעה החברה עצמה.

לבית משפט השלום הוגש כתב אישום כנגד הנאשם והחברה הנאשמת. בכתב האישום המתוקן נטען כי החברה, אשר העסיקה עובדים בעבודות עפר וקבלני משנה, לא שילמה את ניכויי המס במקור במועד. החברה והנאשם היו צריכים לשלם לפקיד השומה את ניכויי המקור עד ל-15 בכל חודש, אבל לא עשו זאת.

תשובת הנאשמים לכתב האישום

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום. מלכתחילה, הוא טען כי הכפירה לא מתייחסת לעצם האיחור בהעברת הניכויים, אלא היא "לגבי העובדה שהנאשם היה מנהל פעיל בחברה בתקופות הרלוונטיות". למרות זאת, ולאחר שהוחלף סנגורם של הנאשמים, הסנגור השני כפר בשם הנאשמים גם בעובדה הנטענת שהם לא העבירו בלא הצדק סביר, את המיסים שניכו מהמשכורות ומהתשלומים לקבלני המשנה.

הכרעת הדין של בית המשפט

בית משפט קבע כי החברה לא העבירה מיסים שהיא ניכתה במקור מקבלני המשנה ומעובדיה וזאת בסך הכל עבור 14 חודשים. על פי העדויות, יתרת החוב של החברה עמדה בעת המשפט על סך של 992,000 ₪ (ובתוספת ריבית והצמדה, סכום החוב עומד על סך של כ-2 מיליון ₪).

עד שהופיע מטעם המאשימה העיד על דו"חות ההכנסות של החברה לשנים הרלוונטיות. ביהמ"ש ציין כי על פי הדוחות, הנאשם הופיע כבעל שליטה בחברה. כמו כן, שיעור הדיבידנד אותו הנאשם קיבל היה גבוה באופן משמעותי מזה שקיבל אביו המנוח. בית המשפט הסתמך בקביעת אשמתו של הנאשם על העובדה שבחקירתו האחרון ציין כי הוא בעל החברה ומנהלה. בית המשפט קבע אפוא כי היה די בהודאתו זו בכדי להסיק שהנאשם שימש בתפקיד בכיר מספיק (שהיה בו להטיל עליו אחריות בגין העבירות בהן הואשמה החברה והוא כמנהלה).

גזר דינו של בית משפט קמא

בסופו של היום, בית המשפט גזר על החברה קנס של 100,000 ₪. על הנאשם נגזרו 6 חודשי מאסר בפועל וכן קנס של 100,000 ₪. הממונה על עבודות השירות קבע כי הנאשם לא היה מתאים לריצוי עונש המאסר בעבודות שירות משום שבמשפט אחר, הוא נדון למאסר בפועל לתקופה שעלתה על 11 חודשים. הנאשם ערער הן על ההרשעה והן על העונש בפני בית המשפט המחוזי.

טענות המערער

המערער טען בערעור כי לא הוכח שהוא היה מנהלה הפעיל של החברה בתקופה הרלוונטית. כמו כן, הוא הפנה את טענותיו לעובדה שהוא הורשע בגין עבירות שבוצעו על ידי החברה ישירות ולא לאחריותו האישית בביצוע העבירות. טיעונים נוספים הפנה המערער כלפי המסמכים שעל פיהם הוא הורשע, וטען כי אין הם קבילים.

הכרעת בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי פסק כי עיקר הטענות של המערער היו כנגד הקביעות העובדתיות של בית משפט השלום. כלל ידוע הוא שבית המשפט שיושב בערעור יתערב רק לעיתים נדירות מאוד בקביעות העובדתיות של בית המשפט ששמע את העדים והתרשם מהם בצורה בלתי אמצעית. למרות זאת ומעל לנדרש בנסיבות העניין, בית המשפט התייחס לכך שמחומר הראיות עלה שהתביעה הצליחה להוכיח את כל עובדות העבירה ובעיקר שהניכויים לא שולמו במועד על פי הנדרש.

לא ניתן לומר כי הנאשם היה "ראש קטן" אלא נקבע כי הוא מילא תפקיד מרכזי בפעילותה של החברה, והציג עצמו כמנהלה במספר הזדמנויות. גם טענות המערער לגבי חומרת העונש נדחו. בית המשפט מציין כי יש להתייחס לעבירות המס בצורה מחמירה שכן עבריינים שמבצעים עבירות אלו שולחים יד לקופה הציבורית ומשתמשים בכספים שלא מגיעים להם. לכן, יש צורך בענישה מרתיעה בעבירות מס.