אי כשרות לעמוד לדין

דרגו את המאמר

החוק הפלילי בישראל קובע כי אדם מעל גיל 18 אחראי באופן מוחלט למעשיו ולעבירות המבוצעות על ידו. ואכן, כאשר אדם מבצע עבירה פלילית, הוא צפוי לעמוד לדין בפני בית המשפט. עם זאת, ישנם מצבים בהם הנאשם וסנגורו טוענים לאי שפיות. דהיינו, הם מציגים טענה לפיה הנאשם לא היה שפוי בעת שהוא ביצע את המעשה/ים ועל כן אין להרשיעו. מדובר אפוא בהשגה על כשרותו המשפטית של הנאשם לעמוד בפני דין פלילי.

ישנן מספר הוראות חוק במשפט הישראלי העוסקות בסוגיות אלה. ההוראה העיקרית נמצאת בסעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982. הוראה זו קובעת כי כאשר עומד בפני בית המשפט אדם שאיננו מסוגל לעמוד לדין, יש להפסיק את ההליך המשפטי כנגדו.

     על פי סעיף 170, אין לנהל משפט פלילי כנגד אדם כאשר:

1. בית המשפט קבע שהוא איננו מסוגל לעמוד לדין לפי סעיף 6(א) לחוק לטיפול בחולי נפש, התשט"ו-1955.
2. בית המשפט קבע שהוא איננו מסוגל לעמוד לדין לפי סעיף 19ב(1) לחוק הסעד (טיפול במפגרים), התשכ"ט-1969.
3. גם אם סעיפים 1 ו-2 אינם מתקיימים, הסנגור יכול לבקש לברר את אשמתו של מרשו ובית המשפט רשאי למצוא לנכון לעשות כן. כמו כן, בית המשפט רשאי לבחון את כשרותו של נאשם גם ללא בקשת הסנגור וזאת בהתאם לשיקול דעתו.
    

בבסיס סעיף 170 לחוק מונחת התפיסה לפיה לא ראוי לנהל הליך פלילי כנגד אדם אשר איננו מסוגל, עקב מצב שכלי או נפשי, להתגונן כראוי כנגד האשמות המיוחסות לו, להבין את מצבו, להעריך את חומרת המעשים המיוחסים לו, או לתקשר עם עורך דינו לצורך קבלת ייעוץ משפטי הוגן. אי לכך, המחוקק קבע כי הליכים כנגד נאשמים כגון דא - דינם להיפסק. יודגש כי ניתן לחדש את ההליכים הנ"ל לאחר הטבה במצבו הנפשי או השכלי של הנאשם, וזאת בהתאם להוראה של היועץ המשפטי לממשלה.

התנאים המצטברים

כפי שניתן לראות, סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי מפנה לשני חיקוקים נוספים - החוק לטיפול בחולי נפש וחוק הסעד. חוקים אלה עוסקים בדרך הטיפול בחולה נפש ובמפגר אשר נמצאו בלתי כשירים לעמוד לדין חרף ביצוע עבירה לכאורה. על פי הוראות החיקוקים הנ"ל, אין די בכך שאדם יוכרז כמי שאיננו מסוגל לעמוד לדין. כעת, הסנגור צריך להוכיח כי המצב נבע מאחת משתי החלופות הבאות: הנאשם חולה נפש או שהוא הוכר כמפגר.

מדובר אפוא בתנאים מצטברים. חשוב להדגיש כי חרף העובדה שייתכן וקיימת חפיפה מסוימת בין התנאים הנ"ל, שניהם עומדים בפני עצמם. דהיינו, התקיימות של אחד מהם איננה מעידה בהכרח על קיומו של השני. לדוגמא, ישנם מצבים בהם אדם אשר יוגדר כחולה נפש יוכל לעמוד לדין, או אדם איננו יכול לעמוד לדין חרף העובדה שמצבו הנפשי איננו מצדיק הגדרתו כחולה נפש.
 

דוגמאות

פרשת רצח הרב אלעזר אבוחצירא - ביולי 2011, נרצח הרב אליעזר אבוחצירא במרכז לימודים בבאר שבע. הרב אבוחצירא, אשר הנשיא פרס הגדירו כ"נכס ומנהיג", נדקר למוות על ידי אדם בשם אשר דהאן. עם זאת, כאשר דהאן עמד לפני שופט, בית המשפט השלום בבאר שבע מצא אותו בלתי כשיר לעמוד לדין. בית המשפט קיבל את החלטתו נוכח חוות דעת מקצועית שהונחה לפניו מטעם הפסיכיאטר המחוזי.

המחבל היהודי, ג'ק טייטל - ג'ק טייטל, אשר "זכה" באמצעי התקשורת לכינוי "המחבל היהודי", נעצר באוקטובר 2009 בחשד לרציחתם של שני ערבים בשנת 1997. כמו כן, הוא נחשד גם בניסיון פגיעה בפרופ' זאב שטרנהל והנחת מטען חבלה אשר גרם לפציעה קשה של צעיר המשתייך למשפחת "יהודים משיחיים". במאי 2010, בית המשפט השלום קבע כי טייטל לא כשיר לעמוד לדין וזאת על בסיס חוות דעת מטעמו של הפסיכיאטר המחוזי. עם זאת, בית המשפט המחוזי הפך את ההחלטה והרשיע את טייטל בשני מעשי רצח וניסיון גרימת חבלה בכוונה מחמירה. כמו כן, הוא הורשע גם בהסתה לאלימות וטרור, ושורה של עבירות נשק. בית המשפט קבע כי טייטל כשיר לעמוד לדין נוכח חוות דעת פסיכיאטרית סותרת שהונחה לפניו.