גזר דין למורשעי פרשת השוחד בחברת חשמל

דרגו את המאמר

עבירה פלילית מבוצעת מסיבות שונות. לעיתים, העבריין פועל מתוך דחף רגעי, כעס, יצר נקם או לחלופין, צורך ממשי בכסף. עם זאת, ישנם עבריינים המכונים "עברייני צווארון לבן", אשר פועלים מבצע כסף ומונעים מתחושת ההצלחה של מעשיהם. עבירות "הצווארון הלבן" נתפסות על ידי בית המשפט כחמורות במיוחד, לאור העובדה שהן פוגעות באמון הציבור במערכת החוק. לרוב, עבירות אלו הן קשות להוכחה, אך אם הן הוכחו, בית המשפט מטיל על הנאשמים עונש קשה מאוד.

במקרה דנן, הנאשמים כיהנו בתפקידים בכירים בחברת החשמל והיו בעלי חברה פרטית שעסקה בשיווק מוצרי חשמל. הם הורשעו בעבירת השוחד, במתן טובות הנאה, הלבנת הון, מרמה ואי דיווח לרשויות המס. לאחר שהורשעו, הובאו הטיעונים לעונש.

המאשימה ציינה את חומרת העבירות שבוצעו על ידי הנאשמים והדגישה כי היה מדובר במעשים שנמשכו שנים רבות, כאשר בעת ביצועם היו הנאשמים בעלי יכולת כלכלית גבוהה. למרות זאת, הם פעלו בתחכום וללא חשש, לשם הגדלת הכנסותיהם ונכסיהם, כשהם הונעו מתאוות בצע.

המאשימה מנתה סיבות רבות להחמרה בעונש. בין היתר, היקף כספי השוחד, מימדי התרמית והתחכום שנחשפו והמאמץ שהושקע בחשיפת הנאשמים. המאשימה טענה כי תכונותיהן הטובות של הנאשמים לא היו יכולות להיזקף לזכותם. זאת היות והיה מדובר בעברייני צווארון לבן, שביצעו מגוון עבירות שהיוו סמל לשחיתות והפרת אמון.

המאשימה הוסיפה כי היה על בית המשפט לשלוח מסר מרתיע לכל עברייני הצווארון הלבן באשר הם באמצעות ענישה חמורה, על מנת שאלו ידעו להבא כי ביצוע עבירות אלו לא משתלם. המאשימה ביקשה להטיל על הנאשמים עונש מאסר בפועל שלא יפחת מ-10 שנים. כמו כן, המאשימה ביקשה להורות על חילוט. כלומר, העברה כפויה של הנכסים מידי הנאשמים למדינה.

מנגד, הנאשמים הדגישו את מצבם האישי והמשפחתי ואת הצגתם החיובית על ידי עדי האופי. הנאשמים טענו כי עת התגלתה הפרשה עולמם חרב עליהם, הם התקשו לנהל את ביתם והתמוטטו הן מבחינה אישית, כלכלית ומקצועית. הנאשמים התנגדו לחילוט רכושם וטענו כי לא היה מקום לעשות זאת לאור נסיבות המקרה, בהן לא הופק רווח מביצוע העבירה. לחלופין, נטען כי מבחינה חוקית המאשימה לא הייתה יכולה לבצע חילוט.

דיון והכרעה

שופט בית המשפט ציין כי המאשימה נתנה ביטוי בטענותיה לחומרת והיקף המעשים, בעוד שהנאשמים ניסו למזער את חלקם בביצוע העבירה ולהדגיש היבטים אחרים כדוגמת זיכויים מחלק מהעבירות ומצבם האישי. השופט פסק כי דווקא הסקירה שבהכרעת הדין היא שלימדה על החומרה הרבה שבמעשי הנאשמים, אשר הועסקו בחברות ציבוריות, ניצלו את מעמדם פעלו שלא כדין והפרו את האמון שניתן בהם על ידי הציבור.

בהתנהלותם המושחתת נגרמו נזקים לא רק לחברת החשמל אלא גם לדרך בה הציבור תפס את החברה והאמון שנתן בה. הנאשמים שמו את טובתם האישית לפני טובת החברה בה הועסקו וראו לנגד עיניהם כסף ותו לא. כמו כן, השופט דחה את טענת הנאשמים לפיה עצם הרשעתם בהליך פגעה בהם קשות והצדיקה הקלה בעונש. להפך, השופט הדגיש כי היה צורך להחמיר עם נאשמים אלו דווקא בשל נסיבות המקרה - עבריינות צווארון לבן והפגיעה הקשה שהיא הסבה לציבור.

השופט ציין כי הוא ביקש לאזן בין מכלול נסיבות העניין, השיקולים להקלה ולהחמרה בעונש ומשכך, הטיל על הנאשמים עונשי מאסר שונים בהתאם למידת אחריותם ופועלם. עם זאת, עונש המאסר החמור ביותר שהוטל היה 6 שנות מאסר, ולא 10 שנים כבקשת המאשימה. כמו כן, השופט קיבל באופן חלקי את בקשת החילוט של המאשימה. הוא ציין כי חילוט כספי השוחד וחילוט הדירה שנקנתה בכספים אלו הווה חילוט כפול, שנאסר בחוק. משכך, היה על המאשימה לבחור אחת מן האפשרויות.

בנוסף, המאשימה ביקשה חילוט של דירות נוספות שהיו בידי אחד מהנאשמים, אך השופט דחה בקשה זו. הוא נימק זאת בכך שהנכסים האמורים לא הגיעו לידי הנאשם מכוח כספי השוחד בגינם הוגש כתב האישום דנן. באשר לטענת הרווח מהחילוט, השופט דחה אותה וקבע כי הוכח מעבר לכל ספק שהנאשם הפיק רווח מביצוע העבירה. אולם, בשל קושי טכני של המאשימה להצביע על נכסים מסוימים לצורך חילוטם, בקשתה נדחתה.