עונש מאסר בפועל בגין עבירות מס הכנסה

דרגו את המאמר

שופטת בית המשפט גזרה על נאשם שהורשע בעבירות לפי פקודת מס הכנסה 20 חודשי מאסר. השופטת איזנה בהחלטתה בין רצונו האמיתי של הנאשם לכפר על מעשיו לבין היקף מעשי המרמה בהם נקט וחומרתם.

הנאשם ניהל שנים רבות עסק לציוד משרדי. בתקופה הרלוונטית לכתב האישום, הוא הוציא חשבוניות מס כוזבות של העסק ומכר אותן לשניים מלקוחותיו הקבועים. זאת למרות שהרוכשים לא רכשו את הציוד שפורט בהן ולא הייתה עסקה בבסיס החשבוניות. יתרה מזאת, הנאשם ידע כי רוכשי החשבוניות השתמשו בחשבוניות בספרי המס שלהם. בתמורה להוצאת החשבוניות, הנאשם גבה עמלה בשיעור 7.8% מהסכום שנכתב בהן. מעשים אלו לא דווחו לרשויות המס ועלו לכדי מרמה.

הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, והורשע על סמן הודאתו בעבירות של הכנה וקיום של פנקסי חשבונות כוזבים, שימוש במרמה ותחבולה וסיוע להעלמת מס.

טענות הצדדים

הצדדים הגיעו להסדר טיעון עונשי. במסגרתו, המאשימה עתרה לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל של 6 חודשים. לצידו, מאסר על תנאי וקנס כספי. עמדה זו נבעה מחומרת המעשים, מהמרמה שבה הנאשם נקט לאורך שבע שנים ומהעובדה שהיה מדובר בפעולות מתוכננות ויזומות. גם ההיקף הניכר של החשבוניות הכוזבות שהנאשם מסר ללקוחותיו השפיע על עמדת המאשימה. למרות שהנאשם הודה במעשים מיד כשנתפס והביע חרטה וחרף מצבו הכלכלי הקשה, המאשימה סברה כי נדרשה תגובה עונשית חמורה שנתנה ביטוי למדיניות הענישה המקובלת. לטענתה, העונש שהוצג שיקף איזון ראוי בין חומרת המעשים לבין נסיבותיו האישיות של הנאשם.

לגישת הנאשם, למרות שהוסכם כי המעשים היו חמורים, ניתן היה להמיר את עונש המאסר בפועל בעבודות שרות, ובצדן, מאסר על תנאי וקנס כספי מתון. הסנגור הדגיש את הודאתו המיידית של הנאשם והחרטה הכנה שהוא הביע. כמו כן, נטען כי הנאשם מכר את כל רכושו האישי על מנת למלא אחר התחייבויותיו כדין. יתרה מכך, הסנגור ביקש להתחשב בעובדה שלנאשם לא היה עבר פלילי ובקשייו הנפשיים והמשפחתיים לאחר האירוע.

דיון והכרעה

השופטת ציינה כי היה מדובר בנאשם נורמטיבי כבן 48 ובעל משפחה. לכך היה משקל ניכר בקביעת העונש. כך גם לחרטה ולהתנצלות שהנאשם הביע. יתרה מזאת, הנאשם לא הסתפק בדיבורים וכיבד את החרטה במעשים. שכן, הוא הסדיר את חובו לפקיד השומה, עוד לפני שהסדר הטיעון נחתם, ובכך חסך זמן ניכר לבית המשפט.

מאידך גיסא, למעשים היו תוצאות חמורות מבחינת רשויות המס והייתה להם ההשלכה על אינטרס הציבור באכיפה שוויונית של תשלום המסים. שכן, הסכומים הניכרים בחשבוניות הכוזבות שהנאשם מסר ללקוחותיו במשך שבע שנים, והביטוי שניתן להם בספרי העסק הביאו לגריעת ניכרת של כספים מהקופה הציבורית, בדרכי ערמה ותחבולה. לפיכך, נקבע שהנאשם פעל במטרה ברורה - להערים על רשויות המס, כדי לעשות רווחים לעצמו.

במקרה זה, ניכר ניגוד בין אישיותו החיובית של הנאשם, לבין פעולת המרמה בה נקט. בנסיבות אלה, משקל העבירות וחומרתן גבר על פני הנסיבות האישיות, למרות שהן היו נכבדות. לאחר מכן השופטת קבעה כי העונש שעתר לו הסנגור, היה מקל מידי ולא ענה על מכלול הנסיבות שהיו בפרשה. בסופו של יום, השופטת גזרה על הנאשם 20 חודשי מאסר, מהם 5 חודשי מאסר בפועל והיתר על תנאי. כמו כן, הושת עליו קנס בסך של 35,000 ₪.