החמרה משמעותית בעבירות של זיהום סביבתי והשלכת פסולת

דרגו את המאמר

ערעור על קולת עונש בגין עבירות לכלוך רשות הרבים בפסולת בניין

מאז שהתחילה המגמה מבחינת הגברת המודעות לאיכות הסביבה, נראה כי גם בתי המשפט החלו "להפנים את המסר". כפי שנראה להלן, בית משפט השלום שדן בעבירה על חוקי איכות הסביבה פסק עונש מקל מדי, עונש אשר לא "עלה עם רוח התקופה". המדינה, שערערה לבית המשפט המחוזי, זכתה שם ל"אוזן קשבת" כאשר בית המשפט החליט להחמיר את גזר הדין בעניינם של "עברייני איכות הסביבה". הנאשמים הורשעו בבית משפט השלום בחיפה, על פי הודאותיהם, בעבירות של לכלוך רשות הרבים בפסולת בניין וניהול עסק ללא רישיון. המדינה ערערה לבית המשפט המחוזי כנגד קולת העונש.

ההרשעה בבית משפט השלום

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, הנאשמים הפעילו ללא רישיון עסק לחומרי בניין והובלת פסולת ללא רישיון. הנאשמים, שהם גם אחים, הואשמו בכך שהם הפעילו עסק בשטח ציבורי שמטרתו הייתה לאסוף פסולת. בכתב האישום נטען כי למרות שפקחי המשרד להגנת הסביבה ביקרו במקום עשרות פעמים, ובכל הפעמים נמצאה כמות גדולה של פסלת בניין ותעשיה, הנאשמים לא חדלו ממעשיהם. הנאשמים נהגו לפנות פסולת בניין ממקומות בהם בוצעו שיפוצים ולהעביר אותה לשטח תחנת המעבר המאולתרת שלהם. זאת תוך כדי שהם מניחים את הפסולת במכולות או אף על קרקע חשופה.

הנאשם 1 ביקש, ואף קיבל, רשות לצרף לתיק בבית משפט השלום גם תיקים אחרים שנפתחו נגדו. בתיק הנוסף הראשון, נאשם זה הואשם בעבירה של לכלוך רשות הרבים ובעבירה של ניהול עסק ללא רישיון של הובלת חומרי בניה ופסולת. על פי כתב האישום הראשון, במהלך השנים 2005-2006 הנאשם הוביל עשרות אלפי קוב פסולת מסוגים שונים. נטען כי הפסולת נשפכה על ידי הנאשם ופוזרה באתר שפעל ללא אישור כחוק. בתיק נוסף שצורף לתיק העיקרי, הנאשם הואשם בכך שהוא השליך פסולת בניין ממשאיתו בשטח פתוח.

בית משפט השלום גזר על הנאשם קנס בסך 45,000 ₪. כמו כן, בית המשפט קבע כי הנאשם יפקיד התחייבות בסך 50,000 ₪ לפיה הוא ימנע מביצוע עבירות אלה למשך שלוש שנים. בית המשפט גזר על הנאשם השני קנס בסך 35,000 ₪ ודרש ממנו התחייבות דומה בשיעור 50,000 ₪.

הערעור של המדינה על קלות העונש

המדינה טענה כי בית משפט השלום טעה כאשר גזר את עונשם של הנאשמים, שכן הוא נתן להם עונש קל מדי ביחס לחומרת העבירות, משך הזמן בו בוצעו, היקף העבירות ומספר העבירות השונות שבוצעו. המדינה השיגה על כך שבית משפט קמא נמנע מלהשית על הנאשמים עונש מאסר המופיע בחוקים שונים הנוגעים לשמירת ניקיון. כמו כן, נטען כי בגין עבירה אחת של לכלוך ברשות הרבים ניתן להטיל קנס של 202,000 ₪. המדינה טענה כי במקרה זה, לאור היקף העבירות, היה מקום להטיל עונש כבד הרבה יותר ממה שהוטל בסופו של דבר.

המדינה טענה כי בגלל שמדובר בעבירות כלכליות, הענישה הכספית במקרה דנן הייתה צריכה להיות מכבידה מספיק על מנת שתרתיעה עבריינים פוטנציאליים אחרים לבל ינסו לעבור את העבירה. המטרה העיקרית בענישה כלכלית הינה לעשות את ביצוע העבירה משהו שאינו משתלם מבחינה כלכלית.

פסיקת בית המשפט המחוזי

בית המשפט המחוזי קיבל את טענת המדינה כי העונש שהוטל על הנאשמים הינו קל מדי. הודגש כי מגמת הפסיקה בשנים האחרונות הינה "להחמיר עם עברייני איכות הסביבה, על מנת שהעונשים ירתיעו עבריינים מסוג זה". הדבר התחדד אף יותר במקרה זה שבו העבירות נעברו במשך תקופת זמן ארוכה. הודגש בגזר הדין כי העסקים הבלתי חוקיים שגשגו והביאו לנאשמים פרחה כלכלית משמעותית. במקרה מסוג זה, נקבע, "הענישה הראויה הינה ענישה כלכלית חמורה, משום שיש בה כדי להשיג הרתעה בשל חוסר כדאיות".

לסיכום, בית המשפט המחוזי גזר על הנאשם הראשון קנס בשיעור 250,000 ₪ והתחייבות של על סך רבע מיליון שקלים. חברו חויב בקנס בסך 150,000 שקלים והתחייבות בשיעור של רבע מיליון שקלים.