זיכוי מאשמה של ניהול חשבוניות פיקטיביות

דרגו את המאמר

השופט זיכה מכל אשמה אדם שהואשם כי ניהל חשבוניות פיקטיביות והערים על רשויות המס. השופט ביסס טענתו על העובדה שהנאשם לא הפר את החוק בפעולתו, אלא היה זה שותפו לעסק. הנאשם לא ידע ולא יכול היה לדעת על מעשה המרמה, ולכאורה, לא ניתן היה לראות בפעולתו עבירה פלילית.

במקרה דנן, הנאשם פתח עסק למתן שירותי שליחויות יחד עם אדם נוסף. העסק נרשם כעוסק מורשה על שם הנאשם בלבד, אך השותף השני היה בעל השליטה בעסק, מאחורי הקלעים. הנאשם, שהיה אז בחור תמים וצעיר כבן 22, שימש כ"חומר ביד היוצר".

בעסק שהוקם, חשבון הבנק נפתח על שמו של הנאשם והוא שחתם על השיקים. את הוראות הניהול קיבל מהשותף השני. בחברה עבדו שבעה שכירים ושליחים שהועסקו על ידי חברת שליחויות אחרת שהייתה בשליטת השותף השני. האישום שיוחס לנאשם היה ניכוי תשומות שלא כדין, על פי חשבוניות שסיפק לו שותפו, מהחברה השנייה בבעלותו. לטענת המאשימה, חשבוניות אלו היו "פיקטיביות" והנאשם, ביודעין ובמטרה להתחמק ממס, ניכה את התשומות בדו"חות המע"מ של החברה, בסכום כולל של 248,580 ₪.

דיון והכרעה

השופט ציין כי השותף השני בעסק הודה בכתב האישום שייחס לו ביצוע עבירות מס והוצאת חשבוניות פיקטיביות במטרה להתחמק מתשלום שומת מס. אולם, בטרם נגזר דינו, נעלם. עם זאת, הודאותיו בחקירות שימשו כראייה במשפט דנן ותמכו בגרסת הנאשם, לפיה לא ביצע כל עבירה.

השופט קבע שמהראיות והעדויות בתיק הצטיירה תמונה ברורה שתיארה את המעשים הפלילים של השותף השני בעסק, אשר ניהל בפועל את החברה והורה לנאשם למשוך שיקים לזכות חברות, ושלשלו לכיסו הפרטי את הסכומים שנמשכו.

המאשימה טענה כי הנאשם ידע על תוכניתו של שותפו וסייע לה. עם זאת, השופט פסק כי המאשימה לא עמדה בנטל ההוכחה של טענה זו. כל טענותיה היו משוללות בסיס עובדתי ונסתרו. מנגד, מעדותו של הנאשם הצטיירה תמונה של בחור צעיר, חסר כל הבנה עסקית, שהופעל על ידי שותף צללים. השופט קיבל את גרסת הנאשם לפיה לא ידע על תוכניתו האמיתית של שותפו, שלא שיתף אותו במעשיו. השופט הדגיש כי על מנת לעמוד בנטל הוכחת ידיעת והסכמת הנאשם לכל מעשי השותף, היה צורך בראיות של ממש. ראיות אלו לא היו בנמצא במקרה דנן.

עם זאת, השופט קיבל את טענת המאשימה לפיה לא היה זה ראוי ונכון שהשותף השני ניהל ושלט בשני עסקים זהים, תוך העסקת חברה אחת כקבלן משנה של החברה השנייה. משכך, המאשימה טענה כי היה צריך לראות בשני העסקים כאחד, ושלא היה מקום להוציא חשבוניות שלא שיקפו עסקה של ממש. עם זאת, השופט קבע שכל עוד לא הוכחה קנוניה או קשר פלילי, וכל עוד היה מדובר בשתי חברות בעלות ישויות עסקיות ומשפטיות שונות, לא היה ניתן להשמיע טענה כי הפעולה הנאשם עשה לא הייתה לגיטימית. לאור האמור לעיל, השופט זיכה את הנאשם מכל אשמה.