פיצויים בגין זיכוי מוחלט של נאשם במהלך משפט פלילי

דרגו את המאמר

מיותר לציין כי כתבי אישום פליליים אשר מוגשים כנגד אדם שלא עוול בכפו עלולים לגרום לנאשם נזקים רבים. נזקים אלו יכולים להתבטא במספר אופנים כגון פגיעה בתדמיתו של הנאשם, בזבוז זמן וכסף על ניהול הליכים משפטיים, פגיעה במשפחתו של הנאשם ועוד. שימו לב, במקרים בהם הוגש כנגדכם כתב אישום ובית המשפט מצא אתכם חפים מפשע, קיימת לכם עילה לתביעת פיצויים נגד המדינה.

במקרה אשר הונח לפתחו של בית המשפט המחוזי, נידונה סוגיית הפיצויים המגיע לאדם אשר היה מעורב בתקרית בה נהרג אדם ונפצעו שניים אחרים. הנאשם הגיע ליישוב בצפון הארץ על מנת לחפש אדם שלישי בשם "אבו מחמוד". לאחר שמאמציו לאתר את ביתו של אבו מחמוד העלו חרס, גמר הנאשם אומר לפנות לדרכו.

עם זאת, בבואו להיכנס לרכבו, תקפו אותו לפתע שלושה גברים. הנאשם, אשר החזיק רישיון נשק, שלף את האקדח וירה לעבר תוקפיו. במהלך האירוע נהרג אחד מן הגברים ושניים אחרים נפצעו. המותקף, שהינו עורך דין במקצועו, מיהר להסגיר עצמו למשטרה ושם שהה במעצר במשך 21 ימים.

בהליך הפלילי בעניינו של הנאשם טען האחרון כי מדובר במקרה ברור של הגנה עצמית. בית המשפט קיבל את טענותיו וזיכה אותו מאשמה. לאחר הזיכוי, הגיש הנאשם תביעה נגד המדינה לתשלום פיצויים בגין מעצר השווא והמשפט בעניינו.

החלופות לקבלת פיצויים מהמדינה לאחר זיכוי

סעיף 80א’ לחוק העונשין קובע כי ישנן שתי חלופות אשר עוסקות בתשלום פיצויים לנאשם שזוכה מקופת המדינה. החלופה הראשונה היא במקרה בו לא היה ייסוד לאשמה מצידו של הנאשם. החלופה השנייה עוסקת ב"נסיבות אחרות אשר מצדיקות פיצויי".

בית המשפט קבע כי במקרה דנן לא ניתן לראות בהתקיימותן של אף אחת מחלופות אלו. ראשית, מבחינת ייסוד האשמה ניכר כי למשטרה היה ייסוד לחשוב שהאירוע לא היה הגנה עצמית וחובה הייתה על המשטרה להגיש כתב אישום נגד הנאשם (כזכור, מדובר באירוע בו נהרג אדם).

פיצויים בגין זיכוי מוחלט

הנאשם הוסיף בבית המשפט כי מאז אירוע הירי חייו אינם חיים שכן הוא איננו יכול לשוב עוד לכפרו ואינו יכול להסתובב ברחובות באופן חופשי.

כמו כן, מצבו הנפשי התדרדר והאירוע אף פגע באופן חסר תקדים בו ובמשפחתו. בית המשפט קבע כי הנאשם איננו זכאי לפיצויים גם בגין טענות אלו. לדברי השופטים מדובר בנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מן הירי ולא כתולדה של הגשת כתב האישום.

הנאשם הגיש ערעור על החלטה זו לבית המשפט העליון אשר קיבל את ערעורו באופן חלקי. השופטים בערכאה העליונה ציינו כי למרות שהיה קיים יסוד ברור לאשמה, יש להכיר בזכאות חלקית לפיצויים במסגרת החלופה השנייה לחוק.

בפסק הדין בערעור צוין כי מצבו הנוכחי של הנאשם איננו יכול להשאיר את הערכאה המשפטית אדישה. כמו כן, בית המשפט ציין כי המערער רשאי להגיש תביעה נגד תוקפיו בעבור פיצויים נרחבים יותר. עם זאת, יש לפסוק לטובתו פיצויי בגין זיכוייו המוחלט במסגרת פסק הדין של בית משפט קמא. לטענת השופטים בערעור, במקום בו נאשם זוכה באופן מוחלט, ולא מחמת הספק, קיימת לו עילה לקבלת פיצויים מאוצר המדינה.