המשטרה לא ערכה מסדר זיהוי - בית המשפט המתיק את העונש

דרגו את המאמר

אחד מהיסודות הבסיסיים הנוגעים למשפט הפלילי הוא כי אין אפשרות להרשיע נאשם בעבירה המיוחסת לו ללא זיהויו מעבר לכל ספק סביר. מיותר לציין כי נטל הוכחה זה מוטל על התביעה. אחת הדרכים הידועות להביא לזיהוי נאשם על ידי מתלונן בתיק פלילי הינה באמצעות עריכת מסדר זיהוי.

מסדר זיהוי זה יכול להיות בשני אופנים – מסדר זיהוי בתמונות ומסדר זיהוי חי. ההלכה הפסוקה בבית המשפט העליון קבעה כי כאשר החשוד נמצא בידי המשטרה, יש לערוך למתלונן מסדר זיהוי פורמאלי. מטרתו של מסדר זיהוי חי הינה לבחון באמצעות מבחן אובייקטיבי את מידת קליטתם וכוח זיכרונם החזותי של המתלונן או העד המזהה.

למסדרי זיהוי חיים ישנו משקל מכריע המהווה פעמים רבות את הבסיס הראשוני להרשעת הנאשם. אי לכך, מצופה מגורמי החקירה להקפיד בעניין זה ולקיים את מגוון הכללים הקבועים במסגרת מסדרי זיהוי. התנאים המוקדמים לקיומו של מסדר זיהוי חי הינו איתורו של חשוד בביצוע העבירה והסכמתו של העד המזהה להתייצב פנים מול פנים עם מי שהזיהוי עלול להפלילו.

כמו כן, ידוע כי גם במקרים בהם ישנו חשש לחייו ואו בריאותו של המזהה, ניתן לנקוט באמצעים טכניים בכדי למנוע את חשיפת זהותו (לדוגמא, צפייה בניצבים מבגד לפתח סמוי או מצידה השני של מראה חד צדדית).

זיכוי מעונש בגין אי עריכת מסדר זיהוי

במקרה אשר נדון לאחרונה בבית המשפט העליון, הומתק עונשו של בחור חרדי לאחר זיכויו מאישום של ביצוע מעשה מגונה בקטין. במקרה דנן הוגשו נגד הנאשם שלושה אישומים שונים אשר שניים מהם היו אישומים קלים יחסית ואילו אישום נוסף אשר דיבר על מעשים מגונים רבים במשך שנה בקטין בן 13.5 שנים.

המערער חלק על הרשעתו באישום השלישי וערעורו עסק בעיקר בסוגיית זיהויו על ידי המתלונן. לטענת המערער בית המשפט קמא התעלם מכך שלא בוצע מסדר זיהוי בין כותלי בית המשפט שכן הוא ישב לאורך עדותו של המתלונן הנ"ל מאחורי פרגוד.

לדבריו מדובר בפגם אשר יורד לשורשה של הרשעתו. הפרקליטה מטעם המדינה טענה כי פסק דינו של בית המשפט המחוזי היה מבוסס על עדויות אמינות אשר נתמכו בפרטים רבים נוספים. באשר לסוגיית הזיהוי, המשיבה טענה כי בית המשפט המחוזי הסתמך על מבחן זיהוי משולב, שהתייחס גם לעובדה שהמתלונן ידע פרטים נוספים באשר למערער – מקום מגוריו, מבנה גופו של המערער, ותיאור דירתו.

בית המשפט מתח ביקורת על התנהלותה של המשטרה בבואה להציג מסדר זיהוי על בסיס תמונות רק למתלונן אחד מתוך שלושת המתלוננים בתיק. "סבורני כי דרך פעולה זו עולה לכדי מחדל חקירה מהותי של המשטרה, ומכיוון שלא שוכנעתי כי ישנן ראיות נסיבתיות מספיקות להוכחת אשמתו של המערער מעבר לכל ספק סביר, יש במחדל זה בכדי להוביל לזיכויו מן האישום השלישי", נכתב בפסק הדין.