זיכוי נאשם מעבירות הצתת רכב וחבלה במזיד בין היתר לאור מחדלי המשטרה

דרגו את המאמר

טענת אליבי הינה טענת הגנה במשפט פלילי המועלית מדי פעם על ידי נאשמים שונים. במקרים בהם אדם מעלה טענת אליבי, הוא למעשה טוען שהוא לא ביצע את העבירה וזאת משום שהוא לא נכח במקום. להלן דוגמא למקרה בו מחדלים בחקירה המשטרתית גרמו לכך שהחוקרים לא התחקו כראוי אחר טענת אליבי של נאשם. מחדלים אלה הביאו בסופו של היום לזיכויו של האחרון.

בית המשפט המחוזי בחיפה זיכה סטודנט צעיר בטכניון מעבירה של הצתת רכב. כנגד הנאשם במקרה דנן הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירות הצתה וגרימת חבלה במזיד. הרכב נשוא כתב האישום היה רכבם של שכניו של הסטודנט באום אל פאחם. על פי כתב האישום, הסטודנט הצית את רכבם של המתלוננים וזאת לאחר שהוא שבר את חלונה הקדמי של המכונית באמצעות חפץ כהה. לאחר מכן, נטען כי הוא השליך לתוך הרכב בד וחומר דליק. האש כילתה כליל את המכונית וגרמה לה לנזקים חמורים.

הנאשם כפר במיוחס לו מכל וכל. כמו כן, הוא הציג בפני בית המשפט טענת אליבי. לדבריו, הוא שהה באותו הזמן בחנות בבעלות אביו. הנאשם טען כי המשטרה הייתה יכולה לצפות בסרטי האבטחה של מצלמות החנות, אך עד שחוקריה הגיעו למסקנה שעליהם לפעול כאמור, הסרטים מהזמן הרלבנטי כבר לא היו קיימים.

טענת אליבי ומחדל משטרתי

השופטת קבעה כי כאשר אדם מציג טענת אליבי, המאשימה צריכה להפריך את הטענה והיא איננה יכולה להעביר את הנטל האמור אל כתפי הנאשם. במקרים כגון דא, שומה על הנאשם להציג ראיות בנוגע לטענת האליבי ועל המאשימה לסותרן. השופטת ציינה כי כבר מראשית האירועים הנאשם העלה את טענת האליבי והוא אף נעצר למשך 48 השעות הראשונות בהסכמה. הסכמתו למעצר נטעה בבית המשפט את האמונה כי הנאשם היה בטוח בצדקת דבריו. דהיינו, הוא הסכים להיעצר כי היה בטוח שהצדק יצא לאור.

במסגרת ההליך המשפטי, בית המשפט קבע כי הוכח שטענת האליבי של הנאשם לא נחקרה כיאות. כאמור, הנאשם טען כי הוא לא היה נוכח במועד האירוע במקום המדובר, וזאת משום שהוא שהה באותה העת בחנות אביו. הסנגור תהה מדוע המשטרה לא ביקשה לבחון את סרט הצילום אשר תועד על ידי מצלמות האבטחה בסמוך לחנות המדוברת. למעשה, רק לאחר זמן מה, כאשר הסנגור ביקש מהמשטרה לבחון את סרטי הצילום, החוקרים ראו לנכון להגיע לחנותו של אביו של הנאשם ולבקש את הסרטים. כעת, האב טען כי הסרטים כבר אינם עוד בנמצא.

בית המשפט קבע כי כאשר מדובר באדם נורמטיבי, כמו הנאשם שלפניו, היה על המשטרה לבחון ברצינות וביעילות את טענות האליבי שהוצגו על ידו. מקל וחומר כאשר הנאשם הכחיש מכל וכל את המיוחס לו והתנהגותו הצביעה יותר על כך שמדובר בעלילת שווא מאשר שעסקינן בעבירה שבוצעה על ידי האחרון. נקבע כי מרגע שהמשטרה ידעה על קיומם של סרטי הצילום, היה עליה לפעול להשיגם. המתנת החוקרים במשך זמן כה ממושך הוגדרה על ידי בית המשפט כמחדל חקירתי המצדיק את זיכויו של הנאשם.