בקשה להחמיר עם עונשה של נאשמת אשר גנבה ארנק מקשישה

דרגו את המאמר

אשה בשנות הארבעים לחייה, בעלת עבר פלילי מכביר, הואשמה בעבירות רכוש לאחר שגנבה ארנק מקשישה חסרת ישע. הנאשמת קיבלה הזדמנות לשקם את חייה ולעבור תהליך גמילה מסמים, אולם היא בחרה שלא לנצל את ההזדמנות וניתקה קשר עם שירות המבחן, על כן המדינה הגישה בקשה בפני בית משפט השלום בירושלים, להחמיר עם עונשה של הנאשמת לאור התנהלותה ולאור חומרת מעשיה.

הנאשמת התחזתה לעובדת של ביטוח לאומי וביקשה להיכנס לחדרה של קשישה

בתחילת שנת 2011, הגיעה הנאשמת, ילידת 1968, למעון דיור מוגן לקשישים, ופנתה אל אחת השוהות במעון, קשישה כבת 90. הנאשמת הציגה עצמה בכזב כעובדת של המוסד לביטוח לאומי, וביקשה לשוחח עמה. בעת שנכנסה לחדרה, גנבה הנאשמת מזומן, כרטיס אשראי ומסמכים אישיים. בהמשך רכשה באמצעות כרטיס האשראי סיגריות בסכום כולל של 1,000 שקלים.

בנסיבות אלה הורשעה בעבירות של התפרצות למקום מגורים, גניבה, גניבת כרטיס חיוב והונאה בכרטיס חיוב. לאחר הרשעתה היא הופנתה לקבלת תסקיר שירות המבחן ולקבלת חוות דעת הממונה על עבודות השירות, ונמצאה לא מתאימה לבצע עבודות שירות בשל מגבלות רפואיות מהן היא סובלת.

לאור הליך שיקומי אותו עברה הנאשמת, בית המשפט הקל בעונשה במטרה לטפל בהתמכרותה לסמים, על כן גזר עליה צו שירות לתועלת הציבור בהיקף 240 שעות, צו מבחן לשנה ותשלום פיצוי למתלוננת בסך 1,000 שקלים.

הנאשמת לא השכילה לנצל את ההזדמנות שניתנה לה

עם זאת הנאשמת לא שיתפה פעולה עם שירות המבחן בכך שבצעה שעות בודדות בלבד מתוך העונש שהוטל עליה, לא התייצבה למפגשים טיפוליים, ולא מסרה בדיקות לגילוי סמים כפי שנדרשה, לפיכך קצין המבחן המליץ לקיים דיון מחודש ולהטיל עליה עונש חלופי, ואף לאור התנהלותה לא מצא מקום להמשך ההליך הטיפולי.

המאשימה הדגישה את עברה המכביד של הנאשמת, הכולל עבירות רכוש רבות שבוצעו נגד חסרי ישע, בגינן נדונה למספר מאסרים, כאשר האחרון שבהן למשך ארבע שנים. עוד ציינה כי ברוב העבירות הנאשמת הגיעה לבתיהן של קשישות, התחזתה לעובדת של המוסד לביטוח לאומי או למתנדבת מארגון יד שרה וגנבה מהן כסף מזומן וכרטיסי אשראי.

מנגד טען הסנגור כי מאז שחרורה מהמאסר האחרון היא עברה הליך שיקומי ועברה גמילה מסמים, ומאחר שהיא לא נמצאה מתאימה לבצע עבודות שירות, ביקש להימנע מלהשית עליה מאסר לריצוי בפועל.

בית המשפט גזר על הנאשמת שמונה חודשי מאסר בפועל

לאחר שמיעת טענות הצדדים, התרשם בית המשפט כי לא קיים קשר בין מצבה הרפואי של הנאשמת, הסובלת מכאבים בקרסול, לבין הימנעות ממתן בדיקות לגילוי סמים או מהשתתפותה בתהליך טיפולי, לכן קבע כי יש לגזור את דינה מחדש.

עם זאת לאור הודאתה ולאור ההליך השיקומי בו השתתפה, בית המשפט החליט שלא למצות הדין עם הנאשמת, ולהשית עליה עונש הנמצא ברף הבינוני נמוך של מתחם העונש ההולם ולהפעיל מאסר מותנה שלחובתה, באופן שרובו יחפוף לעונש המאסר. בנסיבות אלה גזר עליה שמונה חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת בסך של 2,000 שקלים.

ת"פ 33754-02-11