גניבת רכב: מה העונש על פריצת רכב?

דרגו את המאמר

התקבלו 2 דירוגים בציון ממוצע: 5.0 מתוך 5

גניבת רכב היא עבירת רכוש, והעונש המקסימלי על ביצוע העבירה הוא שבע שנות מאסר בפועל לצד פסילת רישיון נהיגה לתקופה שיקבע בית משפט. על פי סעיף 413 ב' בחוק העונשין, אדם שלוקח רכב ללא רשות מבעליו, ומעבירו למקום אחר או לאדם אחר כאשר אין כל כוונה להשיב את הרכב לבעליו, דינו – כדין גונב רכב והוא צפוי לעונש מאסר לתקופה של עד שבע שנים.

במקרה שאדם מעביר רכב ללא רשות הבעלים ממקום למקום, ונוטש אותו במקום שממנו נלקח או בסמוך אליו, העונש הצפוי הוא מאסר של שלוש שנים. אם הנהג נוטש את הרכב בכל מקום אחר, דינו מאסר למשך חמש שנים. אדם הגונב רכוש מתוך רכב, דינו מאסר של שלוש שנים, ואם הוא מפרק חלק מרכב ללא רשות מבעליו, בין אם חלק מחובר לרכב באופן קבוע או לא, דינו מאסר של חמש שנים.

כדי להרשיע חשוד בעבירה של גניבת רכב, התביעה נדרשת להוכיח את קיומם של היסוד העובדתי והנפשי של המואשם וכשרות פלילית ברמה של מעל לכל ספק סביר. היסוד העובדתי בעבירת רכוש הוא הגונב, ויסוד זה צריך להיבחן לפי הגדרות עבירות הגניבה החקוקות.

סעיף 413 א' לחוק העונשין מתייחס למונח רכב, וקובע כי אין מדובר רק במכונית, אלא באמצעי תחבורה רבים, כולל אופנוע, אופניים חשמליים, טרקטור וכדומה. על פי סעיף זה העונש בגין גניבת רכב מתייחס לכל כלי תחבורה שנע באמצעות כוח מכני כלשהו או נגרר על ידי רכב, מתקן או מכונה המונעים על ידי כוח מכני, לרבות אופנוע עם התקן גרירה, רכב צדי או בלעדיהם, וגם אופניים, תלת אופן או תלת אופנוע אם מותקן עליהם מנוע עזר. כמו כן, החוק מגדיר את בעל הרכב כאדם שמחזיק בו כדין.

דוגמאות מן הפסיקה

עבירות רכב הפכו למה שמוגדר כמכת מדינה ונאמר לא אחת על ידי בתי המשפט כי אין מנוס מלהטיל על מי שעוברים את אותן עבירות עונשים קשים ומרתיעים. אדם שהורשע בגניבת רכב, תקיפה ואיומים ונשלח לשלוש שנות מאסר, פנה אל בית המשפט והגיש ערעור על עונשו בטענה כי העונש שנגזר עליו חמור מדי ואינו הולם את חומרת העבירות.

על פי כתב האישום, הנאשם כבן 26 תקף עובר אורח, גנב ממנו את מפתחות הרכב, וכאשר נעצר על ידי המשטרה דרש מהמתלונן לספר כי הם שכנים ואיים כי יפגע בו ובבני משפחתו. הנאשם לא הודה בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, וניהל הליך הוכחות מלא, אשר בסופו הורשע בעבירות רכוש, תקיפה ואיומים. על המערער נגזרו 36 חודשי מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פיצוי בסך 5,000 שקלים למתלונן, וקנס בסך של 500 שקלים.

המערער טען שאין מדובר בתקיפה חמורה במיוחד, שכן המתלונן לא נפצע באורח קשה ונגרם לו חתך קטן במצחו, ואף טען כי חברו הוא זה שלקח את המפתחות וגנב את הרכב, בעוד שהוא רק התלווה אליו. בית משפט המחוזי קיבל את עמדת המשיבה וקבע כי אין מקום כלל להתערב בגזר הדין וסבר כי מדובר בעבירות חמורות ביותר, והעונש שניתן על ידי בית משפט השלום, בהחלט הולם את חומרתן, על כן דחה את הערעור והורה על ביצוע גזר הדין ללא עיכוב נוסף.